Daf 8b
אָמַר רַבִּי אָבִין
אֵימָא לְכֹל דְּשָׁחֵיט לֵיהּ לֶהֱוֵי כְּווֹתֵיהּ
אֶלָּא לְזֶבַח רִבּוּיָא הוּא
Rachi (non traduit)
אלא לזבח רבויא הוא. אינו לשון כלל ולא דרשי' ליה בכלל ופרט שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון אלא ממשמעות המקראות וכגון (ב''ק דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך כלל וכן מן הבהמה כלל בקר וצאן פרט אבל לזבח שלמים שתי תיבות דבוקות הן כאילו כתיב לזבח השלמים וקרא יתירא בעלמא הוא דהוה מצי למכתב לשלמים וכל מקרא של לשון ייתור אינו לכלל ופרט אלא לרבות וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי דאיתרבו ליה כל הזבחים:
Tossefoth (non traduit)
אלא לזבח רבויא הוא. משמע ליה לגמרא שהוא רבויא כדאמר (ב''ק דף סג.) בכל כללא כל רבויא דמשמע ליה לחלק בין כל לבכל הילכך לא דרשינן ליה בכללא ופרטא אלא בריבה ומיעט ובקונטרס האריך בפירושו:
אִי מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר הַבָּא בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה אַף כָּל הַבָּא בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה עוֹלָה וּשְׁלָמִים אִין חַטָּאת וְאָשָׁם לֹא
Rachi (non traduit)
חטאת ואשם לא. שחטו לשם חטאת ואשם יהא פסול אפילו לשלמים:
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁהוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר אַף כֹּל שֶׁהוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְכָשֵׁר
Rachi (non traduit)
אף כל שהוא שלא לשמו. יצא לשמו:
הָא תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ כִּי הַאי גַוְונָא
מַתְקֵיף לַהּ רַב יַעֲקֹב מִנְּהַר פְּקוֹד הָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא בָּתְרָא לִכְלָלָא קַמָּא כְּלָלָא קַמָּא מְרַבֵּי זְבָחִים וְתוּ לָא כְּלָלָא בָּתְרָא לַה' כֹּל דְּלַה' וַאֲפִילּוּ לְעוֹפוֹת וַאֲפִילּוּ לִמְנָחוֹת
Rachi (non traduit)
ואפי' לעופות. שחטו לשם חטאת עוף:
לַה' הָדַר וְכָלַל
חַטָּאת דַּעֲבוֹדָה זָרָה דִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל וּבִטּוּי שְׂפָתַיִם וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ מְנָלַן
Rachi (non traduit)
חטאת דעבודת כוכבים. דכתיב בפ' שלח לך ולא כתיב בהאי עניינא וכן חטאת דשמיעת הקול לא כתיב בההוא עניינא דההוא עניינא בחטאת דשגגת כרת קיימא כדילפינן בהוריות (דף ב.):
שמיעת הקול. שבועת העדות ושמעה קול אלה (שמיעת הקול) ושבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו בחד עניינא כתיבי בקרבן עולה ויורד ושמעה קול אלה או נפש כי תשבע לבטא או נפש אשר תגע וגו' ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו:
Tossefoth (non traduit)
שמיעת קול. דלא כתיב לחטאתו גבי עבודה מנלן עכובא אבל כתיב לחטאת על דברים אחרים ואין בכך כלום:
חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה. יש ספרים שכתוב בהן חטאת דעבודת כוכבים וטומאת מקדש וקדשיו ואינו נראה דאע''ג דכרת כמותה מכל מקום איכא למיפרך מה לחטאת חלב שכן אינה באה בדלות כדפרכינן לעיל גבי חטאת מצורע:
חַטָּאת דַּעֲבוֹדָה זָרָה אָתְיָא מֵחַטַּאת חֵלֶב שֶׁכֵּן כָּרֵת כְּמוֹתָהּ וְהָנָךְ כּוּלְּהִי אָתְיָין בְּמָה הַצַּד
Rachi (non traduit)
אתיין במה הצד. מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע דכי פרכת מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת נזיר ומצורע יוכיחו מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים חטאת חלב תוכיח הצד השוה שבהן כו' אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב וחדא מהני לא אתיא דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד אי מחטאת חלב וחטאת מצורע איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה תאמר בשבועה שישנה בשאלה:
Tossefoth (non traduit)
(ה''ג) הנך כולהו אתיין במה הצד. הקשה רבינו תם מה להנך שכן אין באין בדלי דלות תאמר בהנך ותירץ כיון דדלי דלות גופיה פסולה שלא לשמה היינו מנחת חוטא דפסולה שלא לשמה כדתנן בריש מנחות (דף ב.) ומפיק לן מדכתיב כי חטאת היא אין סברא שמה שבאין בדלי דלות יגרום להם בעשירות להיות כשירין שלא לשמן כיון שהדלי דלות עצמן פסול וקשה א''כ לעיל דפריך גבי מצורע מה להנך שכן אינן באין בדלות תאמר במצורע מאי קושיא והלא דלות היינו חטאת העוף וחטאת העוף פסולה שלא לשמה כדתנן בפרק קדשי קדשים (לקמן זבחים דף סד:) ומפיק ליה בתורת כהנים מחטאת היא וכיון דפסולה בדלות היאך יש לה לגרום בעשירות הכשר שלא לשמה ואם תאמר והא בחטאת חלב למדה משלמים בהיקש למצוה והיכי ילפי' שאר חטאות במה הצד הא בעיא היא לקמן פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ.) אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב לאו פירכא היא כלל דכולהו חטאות נמי ילפי' למצוה משלמים ולעכב הוא דילפינן בשאר חטאות מהנך דכתיב עכובא בגופייהו ואם תאמר וחטאות הצבור כגון שעירי ראשי חדשים ומועדות מנלן הא לא אתו במה הצד דמה להנך שכן שנוי בעלים פוסל בהן מה שאין כן בקרבן צבור כדאמר לעיל (זבחים דף ד.) דשנוי בעלים ליתא בצבור כביחיד אע''ג דלא שייך שנוי בעלים בצבור מ''מ פירכא טובה היא כדאשכחן בפ''ק דקדושין (דף ה:) מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני תאמר בחופה וכן פרק החובל (ב''ק דף פח.) מה לאשה שאינה במילה ועוד קשה חטאות פנימיות לרבי שמעון דאמר כל שאינו על מזבח החיצון אין בו משום פיגול איכא למיפרך מה להנך שכן פיגול פוסל בהן תאמר בחטאות הפנימיות ויש לומר דבפר העלם דבר של צבור כתיב חטאת הקהל היא ודריש מינה בת''כ שפסול שלא לשמו אם כן אשכחן צבור וגם פנימי לעכב ולמצוה ילפינן משלמים:
תָּנוּ רַבָּנַן פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה לִשְׁמוֹ פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר
Rachi (non traduit)
שלא לשמו כשר. כדמפרש ואזיל:
בשאר ימות השנה לשמו פסול. כדאמרי' במס' פסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול דכתיב בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי''ד בין הערבים:
שלא לשמו פסול. כדאמרי' (לעיל זבחים דף ז:):
Tossefoth (non traduit)
לשמו פסול. (כתוב) בקונטרס דלא חזו למילתייהו ורבינו ש''י הגיה כדאמר בפסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול שנאמר בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בארבעה עשר בין הערבים וסוגיא דהש''ס נמי משמע לקמן בגמרא הפסח ששחטו שחרית דמבין הערבים נפיק ואין לומר דנפיק מדדרשינן הכא לזבח שלמים שצריך שיעקרנו לזבח שלמים דדילמא הני מילי למצוה אבל לעכב לא:
הגה''ה בשאר ימות השנה לשמו פסול. היינו קודם הפסח דבעי עקירה או כגון דנדחו בעלים לפסח שני אבל אח''כ לא דפסח בשאר ימות השנה שלמים ושלמים לשם פסח קשחיט כדאמר בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סד.) ובפ' שני דחולין (דף ל.) ומיהו איכא למ''ד בסוף אלו דברים (פסחים דף עג:) דבעי עקירה:
(שלו קבאיצן ממהר בצא בא סִימָן)
מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר קְרָא וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַה' דָּבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן יְהֵא לְזֶבַח שְׁלָמִים
Rachi (non traduit)
ואם מן הצאן קרבנו כו'. לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא לזבח שלמים ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו הא ילפינן ליה לעיל דפסול:
מנהני מילי. דבשאר ימות השנה שלא לשמו כשר:
Tossefoth (non traduit)
ואם מן הצאן קרבנו. פי' בקונטרס לאו קרא יתירא דריש אלא ממשמעות דקרא משמע ליה הכי וזהו תימה דאי לא מייתי קרא יתירא מנא ליה לאוקומי בפסח ונראה דמייתורא דריש דלא הוה צריך למכתב לזבח השלמים דאשלמים קאי [ועי''ל] דבסמוך דריש כשב לרבות פסח לאליה ופירש רבינו ש''י דמיותר דמדכתיב בתר הכי בשלמים ואם מן העז קרבנו מכלל דעד השתא איירי בכשב וה''נ י''ל מדכתיב לעיל אם מן הבקר קרבנו מכלל דהכא בצאן מיירי אם כן הצאן מיותר הוא למותר פסח. ברוך:

אֵימָא שְׁלָמִים אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא אָמַר רַבִּי אִילָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְזֶבַח לְרַבּוֹת כָּל זֶבַח
Rachi (non traduit)
ואימא שלמים אין כו'. שחטו לשם שלמים ליתכשר אבל שחטו לשם עולה ליפסיל וברייתא קתני שלא לשמו כשר ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת:
לזבח. קרא יתירא הוא דמצי למכתב לשלמים:
אֵימָא כֹּל דְּשָׁחֵיט לֶהֱוֵי כְּמוֹתָהּ
Rachi (non traduit)
אימא לכל דשחיט להוי כוותיה. שחטו לשם עולה יהא עולה דהא אתרבי ליה כל זבח:
אִי הֲוָה כְּתִיב לִשְׁלָמִים וְזֶבַח כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב לְזֶבַח שְׁלָמִים לְכֹל דְּשָׁחֵיט לֵיהּ שְׁלָמִים לֶהֱוֵי
Rachi (non traduit)
השתא דכתיב לזבח שלמים. הכי משמע לכל זבח שיזבחנו לשמו שלמים יהיה:
ה''ג אי הוה כתיב לשלמים וזבח כדקא אמרת. דאי כתב הכי הוה משמע יהא כשלמים או כשאר זבח:
Tossefoth (non traduit)
אי הוה כתב לזבח השלמים כדקאמרת. הוה ליה למימר אי הוה כתב לזבח כדקאמרת דשלמים לא צריך כלל:
אֵימָא לְזֶבַח כָּלַל שְׁלָמִים פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶׁבַּפְּרָט שְׁלָמִים אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא
Rachi (non traduit)
ואימא לזבח כלל כו'. אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי דרוש הכי דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים כלל שכשר שלא לשמו כי הדר כתב שלמים פרט שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא א''כ שחטו לשלמים אבל שחטו לשם זבח אחר פסול:
how do we know [it of] the sin-offerings of idolatry, hearing a voice, swearing clearly with the lips and the defilement of the Sanctuary and its sacred objects, where [‘for a sin-offering’] is not written? (1) — The sinoffering of idolatry is inferred from the sinoffering of forbidden fat, since it entails kareth, just as the latter does. While all the others are inferred [by analogy] through a common characteristic. (2) Our Rabbis taught: The Passover-offering, in its season, (3) [if slaughtered] in its own name, is valid; if not [slaughtered] in its own name, it is invalid. During the rest of the year, [if slaughtered] in its own name, it is invalid; if not [slaughtered] in its own name, it is valid. (4) (Mnemonic: Shalew Kab'AYZan, Memaher, Beza, BA.) Whence do we know it? — Said Samuel's father: Scripture saith, And if his offering for a sacrifice of peace-offerings unto the Lord be of the flock: (5) [this teaches that] whatever comes of the flock is to be for a sacrifice of peace-offerings. (6) Then say, [if sacrificed as] a peace-offering, it is [valid]; but [if sacrificed as] anything else, it is not valid? (7) Said R. Ela in R. Johanan's name: ‘For a sacrifice’ includes every sacrifice. (8) Then say, For whatever purpose it is slaughtered, let it be such? (9) — If it were written, ‘for peace-offering and a sacrifice’, [it would be] as you say; since however it is written, ‘for a sacrifice of peaceofferings’, [its implication is,] for whatever purpose it is slaughtered, let it be a peaceoffering. Yet say, ‘for a sacrifice’ is a generalization, while ‘of peace-offerings’ is a particularization; how [in the case of] a generalization and a particularization, the generalization includes only what is contained in the particularization; [hence if it is sacrificed as] a peace-offering, it is [valid], but [if it is offered as] anything else, it is not [valid]?’Unto the Lord’ is again a generalization. (10) To this R. Jacob of Nehar Pekod demurred: But the last generalization is dissimilar from the first, [for] the first generalization includes sacrifices but nothing else, whereas the last generalization, ‘unto the Lord’, implies whatever is the Lord's, even [if he slaughtered it] for fowl — [offerings], (11) and even for meal-offerings? — This is in accordance with the Tanna of the School of R. Ishmael who applies the rule to a generalization and a particularization of this nature, [and maintains that even in such a case, where you have] a generalization, a particularization and a generalization [in this sequence,] you must be guided by the particularization: as the particularization is explicitly something that is not in its own name, and it is valid, (12) so whatever that is not in its own name is valid. Then [say:] as the particularization is explicitly something which can come as a vow or a freewilloffering, (13) so everything which can come as a vow or as a freewill-offering [is included]; [hence, if he slaughters the Passover-offering out of its season as] a burnt-offering or as a peace-offering it is [valid], [but if he slaughters it then as] a sin-offering or a guiltoffering, it is not [valid]! — Rather, ‘For a sacrifice’ is an extension. (14) Then say, for whatever it is slaughtered, let it be such! (15) — Said Rabin:

(1). The sin-offering of idolatry: And when ye shall err, and not observe all these commandments, etc.; and if one person sin through error, etc. (Num. XV, 22, 27). The Talmud relates this to idolatry in ignorance. The text: And if any one sin, in that he heareth the voice of adjuration, etc. . ‘. .’ or if any one touch an unclean thing (and then, according to the Rabbinic interpretation, enters the Sanctuary or eats sacred food). . . or if any one swears clearly with his lips, etc. (Lev. V, 1-4).
(2). They are inferred by analogy through the feature common to the sin-offering of forbidden fat, that of a Nazirite, and that of a leper. The only feature they have in common is that they are sinofferings, and both change in respect of sanctity and change in respect of owner disqualify them. Therefore the others here enumerated, which have the same feature, viz., that they are sin-offerings, are likewise disqualified by change of sanctity or change of owner.
(3). The time for killing it is from midday on the fourteenth of Nisan until nightfall.
(4). This refers to an animal dedicated for a Passover-offering which was lost when it was required and found later. It is then to be sacrificed as a peace-offering.
(5). Lev. III, 6.
(6). Since a Passover-offering comes of the flock it is included in this deduction. Further, that can only mean after its season, for it has already been deduced supra that if it is offered for anything but itself in its season it is invalid.
(7). Whereas it is simply stated, ‘if not slaughtered in its own name, it is valid’, which implies that it is valid if sacrificed as any offering.
(8). For these words (one word in the original) are superfluous, hence they are interpreted as an extension.
(9). E.g., if it is slaughtered as a burnt-offering, it is a burnt-offering. — Actually it is a peace-offering under all circumstances.
(10). In such cases the generalization includes everything that is similar to the particularization; hence, anything that comes of the flock.
(11). I.e., if he slaughtered it as the sin-offering of a bird.
(12). As explained above,
(13). Both are votive offerings. A vow is technically where one vows to bring a sacrifice, without specifying the animal at the time; a freewilloffering is a vow to bring a particular animal for an offering.
(14). Rashi: it is not interpreted under the rule of generalization, etc., but as an extension, in which case even cases not similar to itself are included. The rule of generalization, etc., is applied only where the natural sense of the passage yields a generalization and a particularization, without anything in the text being superfluous. Here, however, ‘for a sacrifice of peace-offerings’ is regarded as altogether superfluous, and therefore it is held to be an extension.
(15). As above.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source